אדון החיים איפשר לכל זה לקרות. לכן ההשפעות הנובעות משדות הקרינה ומפעילות ההירארכיות השטניות היו והינם חזקות מאוד.
בגלל המצב הזה אותו יצר החושך, היו לישוע המשיח חיים מאוד קשים על פני האדמה.
שוב ושוב היה עליו לעמוד בפני פיתויים.
אב –אל איפשר התקפות אלו, מכיוון שהחושך רשאי למדוד להתנסות ולמדוד עצמם מול האור.
הישויות המיתנגדות כיוונו את כוחותיהם במיוחד לעבר נשמות של אנשים החיים לא במודעות אשר נישמותיהם עמוסות מאוד. החושך הסית אותן נגד רוח הגאולה, שהביא יהושוע המשיח.
שטנה רצתה שישוע מנצרת ייתחתן וכך לכבול אותו לבית ומישפחה.
שאיפתה היתה דרך חיי מישפחה ובית לגזול ממנו את כוחותיו הרוחניים והפיזיים, אשר אותם האדם צריך בין היתר בכדי לחזק בתוכו את הכוחות הקדושים, ולתת להם לפעול במודע בכל התאים של גוםו ובכל חלקיקי נשמתו.
אב-אל הניצחי, אבינו שבשמיים, איפשר את כל המיבחנים הללו על בנו.
יהושוע המשיח היה צריך לכן לעבור קרבות קשים עם הכוחות השטניים.
הוא, האור הגדול מהשמיים, ראה וקלט את מטרת פעילותן של הישויות המורדות. לכן הוא אמר: " שטנה, את בת החושך, לכי בעיקבותיי אני אגבר עלייך ואנצח."
וישוע ניצח למרות כל מאמציהים של הכוחות המורדים. כך כשהוא החל את פעילותו הנבואית, נישמתו הייתה מוארת.
טבילתו של ישו –תנועתו של הכוח החלקי בתוך הכוח הראשוני:
ישוע הלך לעמק הירדן בכדי להיטבל על ידי יוחנן המטביל. אבינו, רוח הפנימיות, לימד והינחה את ישוע, האדון, במשך ילדותו ונעוריו בכדי שתודעתו תוכל שוב להיתחבר עימו.
אבינו, הדגים בצורה כזו את סדרי החוק אשר מכבדים את הרצון החופשי של ילדיו: "למדו תחילה ואחר כך הטבילו".
אבינו שבשמיים לימד תחילה את בנו אשר חי בגוף הפיזי. כשישוע היגיע כבר הודות ליישום החוקים האלוהיים להארה, הוא הוטבל על ידי אביו, על ידי רוח הקודש – ברוח האמת והחיים.
בתחושות הקדושות של הרוח, שרק אלה אשר רוממו את לבבם לאב-אל, שמעו זאת כמילים הבאות:" הנה זהו בני האהוב, אשר נשא חן בעיני, עליכם לשמוע לו". עם זרימה של כוחות של רוח הקודש שלו, חיזק האב את דבריו של ישוע:"למדו ואחר כך הטבילו ברוח האמת והחיים".
הטבילה ברוח הקודש, הביאה את הכוח החלקי בכוח הראשוני לתנועה. תנועה זו של הכוח החלקי בתוך הכוח הראשוני.
אולם מספר גדול של ישויות הנפילה לא ידע על הירושה של בן האלוהים – הכוח החלקי מהכוח הראשוני. כתוצאה מההיתרחשות בעמק הירדן, חשו רבות מישויות הנפילה לזמן קצר, התגברות של הכוח האלוהי בתוכן, אך הדבר לא ארך זמן רב ביגלל תחושותיהם ומחשבותיהים המנוגדות לחוק האלוהי.
אך שטנה, אשר עוד לפני ההתגשמות האתרית שלה היתה חלק מכוח הבריאה הראשוני והכוח הכל יכול, הכירה מה עומד להתרחש. הודות לקרינה ההולכת וגוברת של הכוח החלקי מהכוח הראשוני, ניפתחה מודעותה האלוהית של שטנה.
היא היתה מסוגלת לחזות בעיני רוחה את החלוקה הבלתי ישירה של הכוח הראשוני. היא ראתה, כיצד, הכוח החלקי – ירושתו של בן האלוהים אט אט- מישתחרר מהכוכב המרכזי ומתפזר בכדי להוות מישענת עבור כל הנשמות.
בו בזמן היא גם ראתה, כיצד הכוחות האנרגטיים של הכוכב המרכזי, התאזנו – הודות לשני החלקיקים הראשוניים – החיובי והשלילי.
שטנה הכירה, שעוצמת הקרינה של השמש המרכזית הראשונית תיקטן בעיקבות ההזרמה של הכוח החלקי.
היא ראתה אבל גם שלאחר ה"כולה", יחולק הכוח החלקי – ירושת הבן האלוהי – וכל נשמה תקבל ניצוץ ממנו, אשר יקרא ניצוץ הגאולה.
שטנה הבינה בכך את חוסר הטעם שבמעשיה.
שוב אחזה בה החרטה.