ההתגלויות האלוהיות דרך משה שוב מתערבבות עם האמונה באלילים.
אחרי משה באו עוד נביאים ונביאות רבים. כלים קטנים וגדולים של האדון ניסו, לכוון את האנושות – לכוחו הכל יכול של אלוהים, האהבה, התבונה והגדולה.
כל נביאי האמת, אשר הביאו את המילה האלוהית אחרי משה, בישרו על אל אחד של אהבה.
אולם הכותבים, לא יכלו לפרש נכונה בהתאם לאמת הניצחית את ההיתגלויות, כי רבים מהם, לא היו מוארים, ולא יכלו ליקלוט את המשמעות של המילים הקדושות.
הם עירבבו לימודים אלוהיים אלו עם התפיסות של הזמן של האגדות והאלילים.
כך, נימשכה מסירתם של אלוהי הנקם והמוות, במשך דורי דורות. בזמן מאוחר יותר, הכירה האנושות אומנם באל אחד, אך את קורבן העשן והשריפה, וגם מחשבות הנקם של האלילים הוחדרו לאמונה באל האחד והיחיד.
בו בזמן היה אז גם – כמו גם בכל הזמנים – נביאים ומבשרים, אשר לא בישרו את החוקים של הרוח הקדושה, אלא לוו וקיבלו השראה מנשמות ממלכות הנפילה. מבשרים אלו המשיכו לבשר על אל הנקם, ועל עונש ואכזריות.
גם אימרות אלו, היתקבלו גם לתוך הכתבים של הברית הישנה ואף באופן חלקי לאלה של הברית החדשה.
צריך להוסיף כאן שהרוב הגדול של האנושות, גם בברית הישנה לא שמעה לאל הדובר דרך הנביאים – אלה למלומדים. ואלו רדפו והרגו נביאים רבים.