דם השה עוד יישפך על רבים.
מי שמביט בתשומת לב במה שמיתרחש בעולם הזה – רואה שבכל הזמנים בעיקר בארצות המיזרח לא שרר שלום ועדיין לא שורר שלום.
אהבת האל. הפיוס והאחדות, אינה מיתקבלת ואינה מיושמת שם. הדם של יהושוע המשיח, ושל הנביאים אשר נישפך – לא יעצור גם במערב. אני מתכוון כאן לזמנים של האינקוויזיציה, מסעות הצלב וכל מילחמות בין העמים אשר יצרו מצוקה כה רבה דרך אכזריות.
היכן שאהבה ואחדות אינם מושלים, שם יישפך דם השה שוב ושוב.
כך דם המשיח יפול גם על כל אלה אשר קיבלו את אהבתו וחמלתו, אך לא יישמו אותה.
הנוצרים קיבלו את המשימה להפיץ את מסר האהבה לכל העמים. היכן נימצאים היום הנוצרים ?
בתהום הבורות ווהמוות הרוחני !
תורת המשיח לא הפכה למעשה – אלא לשלט עבור אנשים שחצנים הצמאים לכוח ושליטה.
משה, עשרת הדיברות ושדות הקרינה.
כשמשה הוביל את הישראלים ממצריים אל הארץ המובטחת, הם היגיעו גם אל הר סיני. רבים מבני ישראל אשר הלכו בעיקבותיו של משה, היו נשמות גבוהות מפותחות, אשר באו ממלכות האלוהים עם המשימה לנטרל במידה רבה יחד עם משה ונאמניו – על ידי האהבה המיושמת והחיה וקשר עם אל השלום – את שדות הקרינה אשר הונחו ברחבי המזרח על ידי ישויות הנפילה.
כשמשה ונאמניו, היגיעו יחד עם בני ישראל להר סיני, האל – האדון הזהיר אותם לבל יטפסו על ההר הזה.
הר זה שהיה פעם גיבעת ההתגלויות של לוציפר, עם שדות הקרינה האשר הונחו שם בצורת קשקשים, ואשר עדיין פעילים, היו משפיעים באופן פוגע, בנשמות של בני ישראל אשר לאהיו עוד חזקות ברוח האלוהים.
רק משה, הנביא הנאמן של האל, ניקרא על ידי האל לעלות מעלה אל ההר, כי היה לו את הכוח הרוחני של נשמה המטוהרת במידה רבה.
כשהנביא היגיע לפיסגת ההר, ירד אל הפיסגה ענן אתרי, החוק של האדון, מטה ועטף את משה הנביא. רוח האלוהים התגלה אל משה בענן האתרי.
משה לקח אבן חדה, וחרט על אבן שטוחה כלוח, את מה שגילה לו האל. הנביא של האדון קיבל כתמצית מיתוך החוק החוק כל של הרוח את עשרת הדיברות.
רוח האלוהים דיברה אל משה:
" מי שחי לפי דיברות אלה – לא ימות, אלא יחיה באמת, וימשול באדמה מתוך אהבה.
למד – כך דיבר האדון למשה – את עמי בהתאם לתמצית זאת של החוק שלי, בכדי שבני ישראל וכל העמים יוכלו להכיר אותי – שהנני אל האהבה והצדק, ולא אל אכזר. אולם מי עובר על הנחיות הללו הופך לבן- מוות. כלומר, נישמתו תהייה מתה רוחנית עד אשר תכיר באלוהי האמת והאהבה, ותמלא אחר דיברותיו, בכדי שהשמיים הניצחיים יוכלו להיפתח בפניה".
מה שהתרחש אז בהר סיני – הכוח האלוהי כענן אתרי ומשה כנביא נאמן – ניטרל במידה רבה את שדות הקרינה המנוגדים לחוק האלוהי. משה קיבל את הדיברות האלוהיות והביאן לעמו.
בני ישראל, לא נישארו נאמנים למשה.
כשמשה טיפס על ההר, הם התקרבו להר סיני, וכך נאחזה בהם הקרינה הפעילה עדיין של שדות הקרינה , והישפיעה עליהם כך שהם החלו ליפעול באופן הנוגד את החוק השמיימי.
פעילותם של שדות הקרינה גרמה להם לשוב להיתנהגות הישנה של עבודת אלילים.
הם יצרו את מה שניקרא – " עגל הזהב" ורקדו סביבו. העגל היה עבורם סמל לתמימות ולטוהר הנשמה. התפיסה היתה כאן – שכל אלה אשר חלקו כבוד לעגל, יזכו להגנה, וירוממו לספירות השמיימיות.
כאן הנני פונה אל האנושות של היום:
רק אחד הינו קדוש – אבינו הניצחי שבשמיים.
כאשר בני האדם – סוגדים לאדם מסויים כקדוש, אזי זוהי ניגזרת רחוקה ממנהג זה אותו טיפחו בני ישראל. כל שדות הקרינה – מחוץ לאלה שבהר סיני – לא איבדו עדיין היום את עומת קרינתם