חלק מישויות הנפילה בוחר לו מנהיג חדש.
המורדים אבל קראו למובילה שלהם – חלשה.
הם חברו יחדיו ובחרו מיתוכם למנהיג, את הנחוש ביותר מביניהם – זה אשר היה פעם בפלנטה השמיימית השייכת למלאך הנקבי הנעלה ביותר,שטנה, זקן הפלנטה.
הם קראו לו הדמון, נושא האור שלהם. החבורה הגדולה של רוחות המורדים אשר היתנתקה מלוציפר, קראו לעצמם המנצחים הדמוניים.
כשלוציפר, שוב קראה:" המישחק הסתיים – רוח הכל תנצח !" צבא הדמונים לעג לה.
כוחות הדמונים החליטו, שאין לה זכות להישאר ביניהין, כי היא מהווה גורם מפריע ובוגדת שעברה לצד האוייב.
הן הורידו את שטנה מתפקידה המוביל בהירארכיות השטניות. הם ייסדו ממלכה מישלהן, ופיתחו הירארכיות משלהן.
החלטה זו הם בישרו בפומבי בעזרת שדות הקרינה לאיזורים שטניים אחרים, כולל לאדמה.
תוך כוונותיהם בעלות האופי השטני הם הישפיעו על הנשמות בעלות התדר הנוגד הת החוק האלוהי בעוצמה גדולה עוד יותר וגרמו להם כך לאי שקט ולהתפרעות.
בעזרת שדות הקרינה הם השפיעו על נשמות הכבולות לאדמה ועל אנשים קלים להשפעה. יחד איתם הם צעדו בעוצמה רבה כנגד פעולתו של יהושוע מנצרת.
העוצמה הדמונית כולה היתה בתנועה, בכדי למנוע את מעשה האהבה של בן האלוהים.
וכך – הרבה חסידים של יהושוע אשר בהתחלה העריכו אותו, והכירו בו כמשיח, הפכו מיום אחד למישנהו – למיתנגדיו. בלכתו בירושליים הם קראו: :" הושיענה" וזמן קצר לאחר מכן – "צלבו אותו"
בפעילותם של הדמונים ניתן היה לחוש ולחזות.
בראבס, נשמה מהמישור שלהן, שוחררה הודות לפעילותן. הם האמינו שניתן למנוע את הצלחת יהושוע ומשימתו.
גם בין תלמידיו של יהושוע חדר התדר המשתק השטני הזה. בגת שמנים, שלושת תלמידיו של יהושוע לא יכלו עוד להתפלל ולהישאר ערים.
כשיהושוע, בן האלוהים, נעצר על ידי החיילים, ברחו רבים מחסידיו,
פטרוס, אשר הרטט הדמוני חדר גם אליו, הכחיש את המורה שלו.
יהודה, נשמה אשר עדיין היתה מכוונת כלפי חוץ , גם היה תחת השפעה של הכוחות הדמוניים, ודורבן לפעול כנגד יהושוע. כשלאחר מכן הוא נוכח בכישלונו,והיתחרט על כן, כוחות הדמונים התעללו בו עד אשר הוא מרצונו החופשי עזב את החיים הארציים.