על ידי התמסרות והכרה עצמית מגיע האדם, לאהבה עמוקה עוד יותר לאל.
כאשר האדם כובל עצמו לבני אדם או לדברים ארציים, ואוהב אותם יותר מאשר את אלוהים, אז נשארת נשמתו כבולה לעולם זה. אולם מי שיכול להשתחרר מכל מה שארצי, יכנס לממלכת השמיים. מכיוון שאלוהים הוא אלוהי החופש, אלוהי האהבה, התבונה ושל כוח הבריאה המקיף הכל, הוא
אינו אלוהים של כבילה.
על פי הברית הישנה אלוהי החיים מאשר הרג. בעשרת הדיברות אבל ובברית החדשה נאמר: "אל תהרוג".
חוק זה אוסר על הרג של בני אדם וגם של חיות !
בהמשך נאמר בברית החדשה: "אל תשפוט".
בברית הישנה שפט האל את עמו, בכך שהוא קילל אדמה או עם מסוים, ושלח לעם או לאדמה אסונות נוראיים.
כך שזורה הברית הישנה במקומות רבים בכל מיני אלילים ובתפיסות של אלים אלו.
מי שנאחז עדיין בכל כוחו בברית הישנה, עוד לא זכה לחוש בתוכו את האב העדין, את אלוהי האהבה.
המורשת של המחשבות השגויות ת אשר עורר את העבודה הזרה,עבודת האלילים, דבק זמן רב בבני האדם. מסיבה זו נכתבו באופן מסולף גם המסרים של הנביאים – חלק במודע וחלק שלא במודע, או ששונו במשך הזמן – כך שהאל, הוצג שוב ושוב כאל הנקמה והמוות.
להתגלויות של אבינו דרך נביאיו, הייתה משמעות שונה לגמרי מאשר האנשים אשר היו כבולים בעבודת האלילים, יכלו להבין. הם פירשו את התגלויות האדון בהתאם לרמת מודעותם, אשר התבססה עדיין על קורבן השריפה והדם.
באופן זה הוחדרו או הוצגו טקסטים רבים של הברית הישנה באופן מעוות.
כאשר האדון דיבר דרך הנביאים שלו בדומה לכך: " אתם העמים, אשר הינכם אנוכיים ורכושניים, הקריבו חלק מרכושכם, כבשים או עיזים" – אז האמינו האנשים שהיו אחוזים עוד באמונה באלילים, שזה צריך להיות קורבן שריפה. אולם אלוהים התכוון: " עליך להעניק לרעך אשר עני ממך שה או עז." !
ויהושוע אמר: " אני באתי למלא את המילה האלוהית אשר ניתנה דרך הנביאים". יהושוע לא אמר:" אני באתי לקבל את התיאוריות של בני האדם ולהגשים אותן". יהושוע לימד את החוק של האל האמיתי האחד והיחיד, ויישם זאת על עצמו וכלפי זולתו. החוק האמיתי של האל אומר: " וכאשר מישהו רוצה לריב איתך, ולקחת ממך את בגדך, תן לו גם את המעיל" ! זוהי הינה אהבה ואחווה אמיתיים.
חוק הבורא אינו מעניק יותר זכויות לגבר מאשר לאישה.
פירושים אחרים הינם עבודת אלילים ואינם חוק אלוהי.
אל לו לאדם לבזבז את הכוח אשר אלוהים העניק לו דרך חושניות ומאוויים אחרים.